שחף - אימון אישי ועסקי
שחף אימון והדרכה - מאמרים
למה אנחנו כל-כך כועסים?

לא צריך להיות אדם רוחני או בעל יכולת אבחנה חדה בכדי לראות שכעס נמצא בכל פינה: קודם כל בעצמנו פנימה, אצל ילדים קטנים, בכביש, בתור בסופר, באירועי הרצח המחרידים המופיעים שוב ושוב בחדשות, ובעצם היכן לא. אמהות, במקום ליהנות מאמהותן, מתפוצצות מכל דבר שהילד עושה, מרימות את הקול ומאיימות ואחר-כך כועסות על עצמן בשל תגובתן. רווקות כועסות על בדידותן ועל הייקום שלא הביא להן את בן-הזוג המיוחל, כל דבר קטן שבני-הזוג שלנו עושים מעורר בנו תגובה ותחושת התנגדות. על הבוס, חברים לעבודה, השכנים, הפוליטיקאים או החברה שאכזבה בכלל לא כדאי שאתחיל לדבר. אז מה קורה פה? למה אנחנו כל-כך כועסים? ומדוע איננו מצליחים ליהנות ממה שיש לנו כפי שהיינו אמורים ולקחת כל דבר בפרופורציה?

 

ציפיה ואכזבה
הסתכלו על ילד קטן – הוא לא בוחר לכעוס או לעשות מניפולציה בכדי "להראות למישהו", לפחות לא בהתחלה, הוא פשוט מגיב בהתאם לרגשותיו. אז מהיכן נובע כל-כך הרבה כעס בפעוטות כה רבים? והאם זה נורמלי? אם תרחיבו את היריעה ותבחנו את ההורים של אותו ילד קטן וכועס תוכלו לראות את הכעס שלהם: בדרך בה הם מדברים אליו, מאיימים עליו, מתייחסים אליו בחוסר סבלנות ובחוסר כבוד. קצרי רוח ומתוחים, אין בהם מרחב מספק לרגש שלהם, ולכן גם לא לזה של אדם נוסף.

 

אחת הסיבות העיקריות לכעס עוברת מדור לדור, ומקורה בציפיה שהיתה לנו מהורינו ובאכזבה שבאה בעקבותיה כשהם לא ידעו לתת לנו תמיכה רגשית הולמת כשנזקקנו לכך. את הציפיה והאכזבה הללו רוב האנשים ממשיכים לשאת היום, כשהם כבר מבוגרים והורים לילדים בעצמם: הציפיה שהוריהם סוף-סוף יבינו את טעותם וישתנו והכעס על כך שהם נכשלים בכך שוב ושוב. גם לאחר שהבינו שכלית שהוריהם כנראה כבר לא ישתנו, ואף לאחר שהצהירו שכבר השלימו עם כך, הם אינם מצליחים לקבל זאת רגשית: "זה לא בסדר", "איני מוכן לקבל זאת" הם ממשיכים להתלונן ולכעוס על התנהגות לא נאותה כשזו מופיעה שוב.

 

הציפיה הבלתי ראציונלית הזו והתחושה החוזרת של אכזבה שבאה בעקבותיה מחלחלים לחיינו ושמים על עינינו משקפיים מעוותים הגורמים לנו להטיל משקל כבד של תקווה על כתפיו כל אדם בחיינו, שיהא הוא האחד שלא יאכזבנו, תוך פחד והמתנה דרוכה לרגע בו אכן יעשה זאת. והכעס שנוצר מחלחל לכל חלקה טובה בחיינו ומשפיע על תחושתנו הפנימית ועל רגשותיהם של ילדינו.

 

טינה על העבר
שיפוט על הבחירות שעשינו: בן-זוג הלא נכון, לימודים שהובילו לקריירה לא מספקת, בחירות התנהגותיות כאלה ואחרות שנעשו לאורך הדרך או כל אירוע אחר שהיה ועבר ושבשלו אנו ממשיכים להתייסר ולהלקות את עצמנו. לעיתים אנו מבינים עד כמה זה הרסני אך איננו מצליחים להפסיק לחשוב על כך ולעיתים שוקעים עמוק במחשבה המייסרת עד שאיננו מבחינים עד כמה עקרה היא, ורק התחושה של הכאב והכעס מזכירים לנו זאת.

 

מלחמה עצמית
כעס עצום נובע ממלחמה עצמית. פן אחד שלה זו המלחמה בין צריך לרוצה, מלחמה בה תמיד הצריך מנצח, שכן אף כשאנו נכנעים לרצון שלנו אנו מרגישים אשמה וכעס. "צריך להתנהג בדרך הנכונה, צריך להצטיין בלימודים, צריך להתחתן בזמן ולהביא ילדים, ואז עוד ילדים (גם אם אין לכם כוח), צריך לעבוד קשה ולהתקדם, צריך לרצות את ההורים, צריך להרגיש ככה ולא להרגיש אחרת", צריך...צריך...צריך... פעמים רבות כל-כך הצריך הזה, על אף שעשוי להיות הגיוני, פשוט אינו נכון עבורנו. ובעוד אנחנו ממשיכים לפעול בהתאם למה שצריך ולהתעלם מקולנו הפנימי שזועק "מספיק!" ו"אני רוצה אחרת" הכעס מבעבע בתוכנו ולא נותן לנו להתעלם מהעובדה שאנחנו בוגדים בעצמנו. זה לא שאפשר או נכון לעשות כל מה שרוצים, לפעמים צריך להתפשר ולוותר, אך לא על כך אני מדברת, אלא על ה'צריך' שבא לשרת דימוי עצמי מסויים: "כי אם לא אעשה זאת ארגיש נחות", "כי מה יחשבו", "כי ככה לא מתנהגים" וכד'.

 

פן נוסף של המלחמה עצמית, הנובע אולי מקודמו, הוא התכחשות עצמית למי שאנחנו כשזה לא מתאים לדימוי שיש לנו שבעיני רוחנו על מי שאנו "אמורים להיות". כשהיינו ילדים הורינו לימדו אותנו להתכחש לעצמנו כשציפו שנגדל ונהיה בדרך מסויימת ואנו למדנו לרצותם ושכחנו מי אנחנו באמת. כיום אנו עושים זאת לעצמנו, מתכחשים ומתאימים עצמנו לציפיות ודימויים חיצוניים. ואז כועסים.

 

לשמור בבטן
רגשות, מחשבות ודברים שאנחנו רוצים להגיד, כי אולי אם נתעלם זה יעלם. אך זה לא. אמנם לפרקי זמן נדמה שהצלחנו, אך מבפנים הרגשות המודחקים ממשיכים לבעבע בתוכנו, לסדוק את מעיינו כמו חומר חומצתי, להשפיע על תחושותינו, על תגובותינו ולהתפרץ באופן בלתי צפוי ברגע הכי פחות מתאים.

 

שיפוט עצמי
רוב האנשים כועסים על עצמם תדירות על מה שהם תופשים כהתנהגות שגויה ונוקטים בשיפוט עצמי והלקאה עצמית מתוך מחשבה שזה ידרבן אותם להשתנות. זה עשוי להשמע הגיוני אך אם תפנו את תשומת הלב לתגובה הרגשית שאלו יוצרים בכם תגלו במהרה הלך רוח נמוך, כבדות, עייפות ואף דיכאון הנובעים מהרגשות השליליים שאתם מקרינים כלפי עצמכם. תחושה מכלה שאינה מותירה אנרגיה ליצירתיות הנדרשת לפתרון בעיות ולשינוי וכעס על העוול העצמי שננקט.

 

סליחה, קבלה ורשות עצמית
בכוחה של החשיבה האנושית האגואית, זו המכונה לעיתים קרובות 'ראציונאלית', למצוא צידוקים בלתי נדלים לדרכי פעולה שתוצאתן נזק עצום לעצמנו, פגיעה בתחושתנו הפנימית והליכה כנגד המטרות אותן אנו מציבים לעצמנו. אי-הסליחה מותירה אותנו עם תחושת תקיעות וכעס, העבר שאנו נושאים על גבנו מזהם את הדרך בה אנו תופשים את ההוווה ויוצרים את העתיד, מלחמה עצמית יוצרת עוד כעס, הפחד מרגשותינו מעצים אותם ושיפוט עצמי מכלה את כוחותינו. סליחה, קבלת הקיים ורשות עצמית הם המפתחות לשינוי והצעדים החשובים ביותר ליצירת מציאות חיים שקטה ורצויה יותר.

  |  054-6642142  |  info@shahafcoaching.com